ההסלמה בדרום והגעת איום ירי הטילים באזורנו משפיעה רבות על אוכלוסיית העיר, לרבות ילדי העיר כאשר הקטנים בהם נמצאים על פי רוב במוסדות החינוך והגדולים יותר שחלקם נמצאים בקייטנות וחלקם בבתיהם.
בימים האחרונים העבירה עיריית מודיעין מכבים רעות באמצעות צוות השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיר, פנייה להורים באמצעות המיילים של הגנים ובתי הספר והאתר העירוני ובה הנחיות והמלצות כיצד להתנהג מול הילדים.
צוות השירות הפסיכולוגי החינוכי המכשיר ומלווה את צוותי החירום בעיר ובמסגרות השונות, עומד לרשות ההורים להתייעצות בימים ראשון עד חמישי בשעות 08:00-15:00 בטלפון: 9262182 -08, ניתן לפנות גם במייל לכתובת: marom_m@modiin.muni.il. לאחר שעות הנ"ל ניתן לפנות דרך המוקד העירוני 106.
בנוסף, משרד החינוך פתח מוקדי טלפונים לציבור ההורים והתלמידים. בתוך כך, השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך מפעיל קו מצוקה לחירום בעבור הורים וילדים, הקו פועל במשך 24 שעות ביממה. הקו מאוייש על ידי יועצים חינוכיים ופסיכולוגים, ונותן מענה בנושאים רגשיים וטיפוליים בלבד. מספרו של הקו 02-5603733.
להלן המכתב:
''המצב הביטחוני מעורר אצל כולנו רגשות חזקים. רמת המתח עולה ולעיתים היא עשויה לגרום לתופעות שונות כגון ירידה בריכוז, כעס, אי שקט, עייפות, קשיי שינה, כאבים פיזיים ועוד. תופעות אלה הן תגובות נורמאליות למצב הלא נורמאלי בו אנו חיים בעת הזאת. בימינו הילדים חשופים למידע רב דרך אמצעי התקשורת השונים, שיחות במשפחה, גיוס בני משפחה וכו'.
בלב כל אחד מאיתנו שמורה משאלה לשמור את הילדים, במיוחד ילדים בגיל הרך הרחק ממתחים, איומים ולחצים אותם מזמנת המציאות.
לכל אחד יש דרך משלו להגיב למצבי מתח ולהתמודד עמו. אנחנו ההורים, יכולים לעזור לילדינו למצוא את הפעילות שמרגיעה ומשחררת אותם- ישנם ילדים הנעזרים בשיחה עם מבוגר או חבר, אם לשם קבלת מידע ואם לשם שיתוף ברגשות. הימצאותו של הפחד בעולם הרגשות שלנו, מעוררת חוסר נוחות. לפעמים אנחנו מפחדים מהפחד עצמו. יש שאנחנו מתלבטים אם נכון שנביע פחדים בפני ילדינו.
כדאי לדבר עם הילדים על רגשות שונים כגון: פחדים, כעסים, חרדות וכאבים. ישנם ילדים הנעזרים בפעילות גופנית לשחרור לחצים. ישנם המעדיפים להביע עצמם באמצעים אומנותיים (ציור, קריאה, כתיבה, מוסיקה) ואחרים שמעדיפים להגביר את פעילותם החברתית. רצוי לעודד את הילדים לבטא רגשות באמצעים מגוונים בכדי לאפשר ערוצי ביטוי ושחרור נוספים. חשוב שגם אנו המבוגרים נעסוק בפעילויות אשר מרגיעות ומשחררות אותנו, כל אחד בדרכו (פעילות פיסית/ אומנותית/ חברתית ועוד).
ילדים צעירים מושפעים מאוד מתגובת סביבתם הקרובה והם רואים בנו, ההורים, מקור לתחושת ביטחון ותמיכה. נוכחות ההורה, תמיכתו והערכתו המרגיעה לגבי המצב מסייעים לילדים להבין ולעבד את המתרחש במדינתנו.
ילדים צעירים אינם מכירים את העולם סביבם כפי שאנו, המבוגרים, והם מסתמכים על התגובות שלנו למצב. מכל מקום יש להניח שהם נחשפו לחלקי מידע מעוררי חרדה שאותם אינם יכולים לצרף יחדיו לכדי תמונת מציאות אובייקטיבית איתה ניתן להתמודד. הם זקוקים לנו שנסייע להם לארגן את המתרחש דרך מתן מידע אמין ומבוקר, בהתאם לשאלותיהם וכושר התפיסה שלהם. מידע כזה מפחית את הבלבול ואי הוודאות ומעניק לילד תחושה של שליטה רבה יותר במצב. לא רצוי לחשוף ילדים לתיאורים ומראות דרמטיים העשויים להגביר את רמת החרדה.
חשוב לשדר לילדים אמון ביכולתם של כוחות הביטחון לשמור ולהגן, ולשדר אופטימיות ותקווה לעתיד.
עבור המתבגר, האירועים הקיצוניים עשויים להחריף את נטייתו לרגשנות יתר וראיית העולם בשחור-לבן. המתבגר, שיכול לתפוס את המצב המורכב על כל משמעויותיו, חסר את ניסיון החיים ובשל כך את המיומנויות להתמודד עם מצב זה.
לקבוצה החברתית מקום מרכזי בגיל ההתבגרות והמתבגר עלול לגלות התנגדות להתערבות מבוגר (הורה/מורה) ולהיתמך בקבוצה החברתית שלו. חשוב להבין את המתבגר, לתמוך כשניתן ולאפשר לו לחפש את מקורות התמיכה להם הוא זקוק. יחד עם זאת כבימי שגרה, לא לוותר על תפקידנו כהורים בהצבת גבולות.
המשפחה היא מקור תמיכה לכל בני המשפחה ומומלץ לשוחח במסגרת המשפחתית על אירועים שעברנו והדרכים שהתגברנו עליהם, תוך הדגשת חוויות חיוביות ומשפחתיות. פעילויות במסגרת משפחתית ושמירה על אווירה נעימה וקרובה תורמות לתחושה הטובה של כולנו.
שמירה על חיי שגרה תורמת לתחושת הביטחון של כולנו וכדאי לשמור על סדר היום (יציאה לעבודה ולמסגרת החינוכית, זמני ארוחות, המשך פעילות בחוגים ובפעילויות בהן אנו וילדינו רגילים לעסוק, זמני שינה קבועים וכו').
לחץ הוא חלק מחיי היום יום שלנו, בוודאי שבתקופה כה מורכבת, אנו חווים אותו ביתר שאת. הידיעה וההבנה של מה שעובר עלינו, החיפוש אחרי ערוצי ביטוי ודרכי התמודדות יחזקו את החוסן הנפשי ויסייעו לכולנו לעבור תקופה זו בצורה הטובה ביותר''.
