יוצאים מהמגירה

תחרות הסיפור הקצר מודיעין מכבים רעות 2009 נערכה השנה בחסות מועדון רוטרי מודיעין במסגרת פעולותיה לעידוד מצוינות בקהילה.

השנה עמדה פעילותו של ארגון רוטרי העולמי בסימן "יחד נממש חלומות" ועל כן חברו יחד הנהלת רוטרי המקומי בראשות הנשיאה לשנת 2008-2009, לאה פרסי, ומחלקת הספריות של עיריית מודיעין מכבים רעות והעומדת בראשה אוה רוכמן, וארגנו תחרות לכתיבת סיפור קצר ובכך להגשים את חלומם של כל "הכותבים למגירה".

ההיענות הייתה גדולה. לתחרות ניגשו 50 כותבים מהם 15 שהתמודדו בקטגוריית נוער, (גילאים 13-18) ו-35 מבוגרים.

את מלאכת השיפוט, הלא פשוטה, ביצעו בהתנדבות שלוש שופטות:

נירה בן ישראל – מורה לספרות למעלה מ – 20 שנה. רכזת ספרות בבית ספר על-יסודי, מדריכה מחוזית לספרות המחוז ירושלים.

חיה יצחקי – עורכת ומפיקה של ספרים כ – 25 שנה. מפתחת חומרי לימוד בחינוך הלשוני, כותבת סיפורים וזכתה במקום ראשון במכבים-רעות, בתחרות "כתוב" שערך מפעל הפיס לפני מספר שנים.

שולמית דוידוביץ – עסקה בעבר בכתיבה עיתונאית ובכתיבת ביקורות ספרות. כיום, עורכת בהוצאת "מודן".

הסיפורים הוגשו לשופטות בציון מספר סידורי בלבד ובצורה אנונימית.
בטקס סיום מרגש וקליל, הוכרזו הסיפורים הזוכים והרי הם לפניכם:

קטגורית נוער

קטגורית מבוגרים

הסיפורים:

מעשה בשלושה כוכבים, מאת: ליאור פוני

05/12/2023 כ"ב כסלו תשפ"ד

הפעם הראשונה שראיתי כוכב נופל הייתה כשהייתי בדיוק-בת-ארבע-עשרה, שכבתי על הגב על שמיכת הפיקניק הבלויה של עומר, ולבשתי את החזייה הראשונה שלי שקניתי שנה שעברה, כשהייתי קצת-אחרי-בדיוק-בת-שלוש-עשרה. ביד אחת החזקתי את היד הענקית של עומר, האהבה הראשונה שלי, וביד השנייה החזקתי חזק את הלב שלי, שלא יקפוץ יותר מדי ובסוף יצא לי מהגרון וילך ליד הפנויה של עומר.....

להמשיך לקרוא

המשאלה, מאת: שני טרבלוס

12/02/2013 ב' אדר תשע"ג

בכל שנה יש את הרגע הגורלי הזה, שבו צריך להחליט מה תהיה המשאלה שתקבע את גורל השנה הבאה.
זו הזדמנות אחת ויחידה לבקש משהו, שכמעט בטוח שיתגשם. כך לפחות כולם מאמינים. המבוגרים תמיד מבזבזים את המשאלות שלהם על דברים כמו "שכולם יהיו בריאים" או "שיהיה לנו טוב".
אבל אני, אני אף פעם לא הבנתי את זה. הרי, למה להם לבקש משהו שכבר יש? זה ממש טיפשי! כל הקטע של משאלה הוא לבקש משהו שהיית רוצה.....

להמשיך לקרוא

הצחוק, מאת: יעקבי עדי

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

הוא הולך לבית הספר ואוכל בהפסקת עשר סנדביץ' עטוף בנייר לבן עם מפית בצד בדיוק כמו כולם. הוא קונה את אותו הבייגלה עם המלח או השומשום בחמישה שקלים לפחות פעם בשבוע, ומדי פעם אפילו מתלונן על המחיר בפני בעל הקפיטריה כדי לקבל אולי הנחה של שקל אם ממש יימצא חן בעיניו, בדיוק כמו כולם. הוא צופה באופן קבוע באותם משחקי כדורגל של הנבחרות שנחשבות למשהו מיוחד, כדי שאם לא יירדם באמצע ויישאר ער עד הסוף אז יהיה לו על מה לדבר מחר בשיעור מתמטיקה עם זה שיושב מאחוריו, שנחשב לאיזה משהו מיוחד, בדיוק כמו כל הבנים בבית ספר שלו. הוא מדבר בסלנג שכמה ילדים מהשכבה יצרו, ולובש את אותם המותגים שעבד שעות בשביל לקנות, רק כי כמה פרסומות החליטו.....

להמשיך לקרוא

אהבה אחרי מלחמה, מאת: אליעזר מנדה

05/12/2023 כ"ב כסלו תשפ"ד

ביום ראשון כבר הייתה הוראה לשחרר בצורה מדורגת את אנשי המילואים. תחילה את אלה שפחות נחוצים, כלומר אותי.
אחרי יום העצמאות כשהחלו הגיוסים ידעתי שמשהו הולך לקרות. נאצר מחכה לרבין באהלן וסהלן והפעם כן נבוא. סמלת הקישור אמרה שאני לא חייב לבוא. מה יעשו עם חייל קטוע רגל ואלמן המטופל בילדים? גילי ודורית רצו להישאר לבד בבית אבל שלחתי אותם לאחותי שזקוקה לעזרה אחרי שגייסו את בעלה. הודעתי בסניף הבנק שמגייסים אותי והתייצבתי בחטיבה.....

להמשיך לקרוא

היום בו רולטה לבנונית פגשה את מייקל ג'ורדן

05/12/2023 כ"ב כסלו תשפ"ד

שעתיים אני צמוד לרולטה, השארתי פה כבר איזה 13,000 ירוקים.תמיד אהבתי את ההימור, את האדרנלין, את ההמתנה הדרוכה למה יילד יום. הנחתי את ה- 500 דולר האחרונים שהזיעו על השולחן על המספר 23, המספר שבשבילו הייתי קם לפנות בוקר לראות אותו הולך באוויר, עת הייתי תלמיד תיכון.....

להמשיך לקרוא

היום החופשי, מאת: רנית בודאי-היימן

11/02/2013 א' אדר תשע"ג

אני פותחת את העיניים. יכול להיות שכבר בוקר? איפה השעון? מה השעה? "מה השעה?" אני שואלת את עודד. הוא לא עונה. "מה השעה?" הוא עדיין לא עונה. אני מתיישבת ומגלה שבעלי לא במיטה. לידי שוכבים שני הילדים. מעיין שוכב לרוחב המיטה, ושחר מאונך לו עם רגל ימין באוזן שמאל של מעיין ורגל שמאל בפה שלו. לא פלא שעודד לא במיטה. הם הרי אמורים להיראות כמו מלאכים כשהם ישנים, לא? בתום מסע חיפושים אני מוצאת את עודד – במיטה של מעיין. מה קרה פה הלילה? מיטות מוסיקליות? .....

להמשיך לקרוא


חזור לראש העמוד