המקום: תחנת אוטובוס בעיירתנו
הזמן: הזה
המאזין: הכלב חומי
עוד לא לקחתי את הכדורים היום, כשנדמה לי שיהיה לי יום מוצלח אני מעדיפה לא לקחת אותם, זה נכון שמצד אחד זה מרגיע אבל מצד שני אם אני רגועה גם ככה אז זה בסדר לא? אני חושבת שלפעמים גם סיגריה זה טוב, אם במקרה אני יוצאת מן הבית ועוברת ליד השוק, אני הולכת לרפאל מהירקות והוא נותן לי סיגריה. חסרות לו שיניים, אבל הוא בכלל לא מתבייש בגלל זה, תמיד מחייך אלי, מחייך אלי ואומר לי "קחי מותק קחי ואל תשכחי אותי כשאני אצטרך משהו" ואני אף פעם לא שוכחת, אף פעם.
ואם אני על יד הדואר, אני הולכת מאחורה איפה שהדלתות הכחולות האחוריות של הסופר, איפה שקיריל מעמיס את הסחורה ואז הוא אומר לי "בואי רגע, את רוצה סיגריה?" ואני תמיד אומרת כן וקיריל לוקח אותי פנימה לתוך המחסן ומראה לי את כל הארגזים והקופסאות של הטונה והכרוב הכבוש והאורז והמרק עוף ואז הוא אומר "עכשיו תראי לי" ואז אחרי שאני מראה לו והוא עושה עם היד, הוא נותן סיגריה, לפעמים קופסה שלמה אפילו.
אני אוהבת בגדים, כל מיני בגדים, סבינה מהמחסן יד שנייה תמיד נותנת לי, אני אוהבת לבוא למחסן יד שנייה, סבינה ולבנה תמיד מחייכות אלי ומדברות איתי יפה, לפעמים אני עוזרת להן לסדר על המדפים את הבגדים שאנשים מביאים מהבית שלהם בשקיות ניילון, פעם אחת מישהי הביאה ארבע שקיות עם שמלות, רק שמלות, שמלות קיץ ושמלות חורף, אני אהבתי את שמלות הקיץ, הבדים שלהן כל כך קלים, כאילו עשויים מאויר, במיוחד אהבתי את השמלה עם הציורים של הפרחים, שמלה לבנה עם פרחים אדומים, אז סבינה אמרה "קחי אותה מותק, היא תהיה לך מאוד יפה". סבינה מאד נחמדה, לפעמים היא מסתכלת עלי במבט ארוך ואומרת "חבל, חבל עלייך" ואני אומרת לה "סבינה, למה חבל עלי, אני בסדר", ואז היא מחייכת ואומרת "את רוצה לבחור לעצמך משהו לחורף? עוד מעט יהיה קר, אני לא רוצה שיהיה לך קר", ואז אני אומרת לה "בסדר סבינה בסדר, אני אקח משהו לחורף" כי אני רוצה שהיא תהיה רגועה.
אצלי בבית אני מתעכבת המון זמן מול המראה, לפעמים שעות, כי אני אוהבת להתלבש יפה, כמו שאמא שלי הייתה אומרת לי "ממינקה, אישה תמיד צריכה להתלבש יפה כי אף פעם אי אפשר לדעת". לפעמים אני גם עונדת מחרוזת, עונדת איזה מילה מצחיקה! אמא שלי אמרה "עברית זו שפה מאד יפה, אנשים לא שמים לב לזה, כי הם ממהרים, אבל זו שפה מאד מיוחדת, זו שפת לשון הקודש ותזכרי ממינקה למילים יש כוח משל עצמן, במיוחד למילים המיוחדות", לפעמים אני משתמשת במילים כאלה מיוחדות כמו שאמא שלי הייתה אומרת ואז אני נזכרת בה, מילים כמו... פושטת, או כורכת, או חולצת, איזה מילה
משונה... חולצת, כשהייתי חוזרת מבית ספר בחורף, אמא שלי הייתה אומרת "תחלצי נעליים, אל תכניסי לי בוץ הביתה", אמא שלי השאירה לי את כל התכשיטים שלה, שרשרות של פנינים ועגילים מזהב וצמידים מנחושת, אני הייתי הממינקה שלה והיא הייתה אומרת לי "כשאני אלך ממינקה, הכל אני משאירה לך, הכל".
ובאמת הכל נשאר שלי, הבגדים והתכשיטים והסירים והמחבת השחורה שהייתה מטגנת בו פלצ'ינקה, כשאמא שלי הייתה רואה שאני עצובה ורצתה לפנק אותי היא הייתה אומרת לי "בואי ממינקה אני אכין לך פלצ'ינקה והכל יהיה בסדר", גם איציק, זה מעמידר, אמר לי " הכל יהיה בסדר, עכשיו, שאמא איננה, אני הולך לבנק ודואג לכל העניינים שלך" הוא אפילו נשאר לישון איתי בשבעה, הוא באמת היה נחמד אלי, הוא אמר לי "תקווה, אל תדאגי, דאגתי גם לאמא שלך, אני אדאג לך, את תדאגי לי ואני אדאג לך". באמת הוא דאג לי, גם אחרי השבעה הוא היה בא לישון איתי בלילה ביחד במיטה, שלא יהיה לי קר, הוא אמר לי "תקווה, אני אדאג לזה שתמשיכי לגור בדירה הזאת".
הוא גם היה מביא לי סיגריות, אמא שלי לא אהבה שאני מעשנת, היא אמרה שבחורות טובות לא מעשנות, ושזה עושה שיניים צהובות ושזה לא בריא, אמרתי לה "אבל אמא אני בחורה טובה, אני רק אוהבת לראות איך העשן עולה למעלה למעלה ונוסע בשמים", גם העננים בחורף נוסעים בשמים כמו עשן של סיגריה, לפעמים אני עולה על גבעה ומביטה בעננים שנוסעים בשמים, גם אמא שלי נסעה לשמים, זה כבר קרה מזמן, לפעמים כשאני יושבת על הגבעה ומביטה בעננים, אני רואה כל מיני צורות, לפעמים אני רואה מרכבה, לפעמים פעמון, לפעמים שמלת חתונה. פעם אמרתי לאיציק "אז אם אתה דואג לי, למה אתה לא מתחתן איתי"? ואיציק אמר שאשתו לא מרשה לו ושאם היא תדע שהוא דואג לי אז יהיה סקנדל גדול.
פעם אחת ישבתי בתחנת האוטובוס, האוטובוס הגיע וירדו ממנו חיילים שחיכו להסעה שתיקח אותם לבסיס של הצבא שלהם, הם עישנו סיגריות וצחקו איתי הרבה ואני ישר התאהבתי באחד מהם, היו לו עיניים סגולות ושיער שחור והוא חייך אלי הרבה, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, אמא שלי הייתה אומרת "אהבה ממבט ראשון, מרגישים אותה כבר במבט הראשון" וזה מה שאני הרגשתי עם יוסי.
כשהוא חייך אלי היו לי דפיקות בלב, אף פעם לא הרגשתי ככה כמו שאומרים פרפרים בבטן, אז שאלתי אותו "תגיד חייל איך קוראים לך"? והוא חייך ואמר "יוסי", אמרתי לו "יוסי, אני התאהבתי בך", הוא צחק ואמר "באמת"? "באמת, באמת" אמרתי, "מהמבט הראשון"! והוא עוד פעם צחק ואמר "אז בואי נתחתן!" ואז אני צחקתי וגם קצת בכיתי ואמרתי "באמת"?! והוא אמר "בטח", "אז מתי נתחתן"? שאלתי, כי אני רוצה להכין שמלה, ויוסי צחק ואמר "מה זאת אומרת מתי, כבר בשבוע הבא".
כל כך התרגשתי שרציתי לתת לו נשיקה, אבל יוסי אמר "לא, לא, לא, רק אחרי החתונה" ואז באה ההסעה שלו ואני אמרתי "רגע יוסי, חכה רגע! איפה נפגש"?! ויוסי אמר "על מה את מדברת?" "על החתונה" אמרתי, "מה כבר שכחת? "מה פתאום שכחתי" והוא שוב חייך ועשה לי פרפרים בבטן "עוד שבוע נפגש כאן בתחנת אוטובוס ונלך ישר לרבנות" וכל החברים שלו צחקו, וגם אני צחקתי, ואחר כך נופפתי לו לשלום וההסעה לקחה אותו ואת החברים שלו לבסיס של הצבא שלהם.
הייתי בעננים והלב שלי התרחב כאילו צומח בו שדה של ורדים, קפצתי באוויר כמעט עד השמים וצעקתי "אני מתחתנת! אני מתחתנת"! אחר כך הרגשתי שצומחות לי כנפיים קטנות על כפות הרגליים והתחלתי לרוץ, רצתי ורצתי ברחובות הקטנים, עד שהגעתי למחסן יד שיניה, התעופפתי דרך הפתח ואמרתי לסבינה "אני מתחתנת! אני מתחתנת"!! וסבינה אמרה לי "מה זאת אומרת מתחתנת"? ישר סיפרתי לה על יוסי ועל איך שהתאהבתי בו ממבט ראשון ושדיברנו ושהוא גם הרגיש אותו דבר ושהוא הציע לי נישואין ושהוא הסכים לנשק אותי רק אחרי החתונה ושקבענו להתחתן עוד שבוע.
סבינה הסתכלה עלי במבט ארוך ואז אמרה "שבי רגע, את רוצה משהו לשתות? אולי אני אכין לך כוס תה?" אמרתי לה "מה סבינה את לא שמחה בשבילי"? והיא אמרה "אני מאוד שמחה, רק אולי כדאי שנדבר על זה קצת, את מבינה... אולי זה לא הבחור שהכי מתאים בשבילך, אולי לא כדאי למהר כל כך, בכל זאת חתונה זאת החלטה חשובה", אמרתי לה "סבינה, אהבה ממבט ראשון, מרגישים אותה כבר מהמבט הראשון וזה מה שאני הרגשתי עם יוסי", סבינה עוד פעם הסתכלה עלי במבט הארוך הזה שלה ואמרה "טוב אני אכין לך כוס תה ונדבר על זה".
אחר כך כשהלכתי הביתה, הסתכלתי על התמונה של אמא שלי ואמרתי לה "אמא, הממינקה שלך מתחתנת, מצאתי אהבה ממבט ראשון", אמא לא אמרה כלום אבל אני בטוחה שהיא חייכה אלי. באותו ערב בא אלי איציק מעמידר ואמר לי שהוא דאג לי כי לא הייתי כל היום בבית, אז אמרתי לו "איציק, מהיום אתה כבר לא צריך לדאוג לי כי מצאתי אהבה, אהבת אמת".
איציק התרגז ואמר שאני מדברת שטויות ושאולי ננוח קצת במיטה, כי יש לו כאב ראש מאשתו, לא הסכמתי לנוח איתו והוא התעצבן עוד יותר ואמר לי שאני ילדה קטנה והוא לא בטוח שאם אני מתנהגת ככה הוא יוכל לשמור לי את הדירה של עמידר, אחר כך הוא הלך ואני נשארתי לבד.
בבוקר שלמחרת, קמתי עם שמש בלב ופתחתי את כל החלונות בבית כדי שהשמש תזרח על כל השכונה, ואז פתחתי את הארון בגדים בחדר שינה של אמא שלי והתחלתי להוציא את כל הבגדים היפים שלה, אבל לא מצאתי אף שמלה לבנה שתתאים לחתונה שלי, לעומת זאת מצאתי מחרוזת פנינים שממש מתאימה וגם כובע יפה עם הינומה, הינומה איזה מילה מצחיקה! חבשתי את הכובע עם ההינומה וענדתי את שרשרת הפנינים ורצתי להראות אותם לסבינה במחסן.
סבינה צחקה ואמרה "אני רואה שאת כבר מוכנה לחתונה" "לא", אמרתי, "אני עוד לא מוכנה, אין לי שמלה מתאימה", ואז לבנה אמרה שבדיוק אתמול מישהי הביאה שמלה שיכולה להתאים לי ובאמת השמלה התאימה לי בול, חוץ מהאורך שהיה ארוך מידי ולבנה אמרה שהיא תיתן את השמלה לנונה ונונה כבר תסדר את זה. אחר כך ישבנו בחוץ בשמש ולבנה נתנה לי ולסבינה סיגריות ודיברנו על החתונה, לבנה אמרה ש"אולי בכלל לא כדאי להתחתן כי אחר כך ממילא מתגרשים", וסבינה אמרה ש"אולי אני ויוסי לא מספיק מכירים אחד את השני ושאולי בכל זאת כדאי לחכות עד שהוא יגמור את הצבא", אמרתי להן ש"אמא שלי אמרה לי שאהבת אמת זה דבר של פעם בחיים ושאם מפספסים את זה, זה לא חוזר"!
סבינה נאנחה ואמרה "טוב, בסדר, אבל ביום של החתונה אני אבוא להיות השושבינה שלך בסדר"? "בטח" אמרתי, "אני רוצה שתבואי וגם שלבנה תבוא", לבנה צחקה ואמרה שהיא תבוא "רק אם אני מבטיחה לזרוק לה את הזר של הכלה". אחר כך באו שתי בדואיות למחסן לבחור סנדלים משומשים לילדים שלהם ואני הלכתי הביתה.
בערב בא איציק והביא לי קופסת סיגריות, עישנו ביחד ואז הוא סיפר לי על הצרות שהאישה שלו עושה לו ועל זה שהיא אף פעם לא דואגת לו ושלא אכפת לה בכלל שיש לו כאב ראש. הסכמתי לנוח איתו עוד פעם אחת אחרונה, אבל אמרתי לו שזאת פעם אחרונה, כי אחרי שאני אתחתן אני דואגת רק לבעלי.
אחר כך הוא הלך ואני הלכתי לישון עם רדיו דלוק, אני אוהבת להירדם עם הרדיו דלוק, ככה כל השירים הישנים שאני אוהבת מתעופפים להם בחדר ומרגיעים אותי, במיוחד אני אוהבת את השיר הצרפתי הזה 'עלי שלכת'. אמא שלי הייתה אומרת שאבא שלי היה דומה לזמר ששר אותו ובגלל זה היא התאהבה בו והייתה להם אהבה גדולה גדולה, רק אחר כך הכל התקלקל להם והוא נסע ואף פעם לא חזר. אמא שלי אמרה שהיא לא כועסת עליו שהוא נסע כי "מה שצריך לקרות, צריך לקרות והחיים יפים". והחיים היו באמת יפים, אני הייתי הממינקה שלה והיא פינקה אותי בפלצ'ינקות כל פעם שהייתי עצובה.
ביום החתונה שלי, התעוררתי בבוקר עם שמחה גדולה, הלב שלי פרפר והתרחב כאילו שמתעופפת בו להקה של פרפרים לבנים, הפנים המחייכות של יוסי, ריחפו כל הזמן מול העיניים שלי, נזכרתי איך שרציתי לנשק אותו והוא אמר "לא, לא, לא, רק אחרי החתונה". כבר רציתי שיהיה אחרי החתונה כי יש לו שפתיים כאלה חמודות שאני נמסה רק אם אני חושבת עליהן.
אחרי שהתקלחתי, התלבשתי בשמלה היפה שלבנה מצאה בשבילי ועמדתי מול המראה, מסתכלת על עצמי מכל מיני כיוונים, אחר כך הורדתי את השמלה ולבשתי בגדים רגילים וירדתי לשוק לקנות פרחים אצל גבריאל. בחרתי לי זר קטן של ורדים צהובים ביחד עם פרחים לבנים עדינים ורפאל מהירקות צעק מהבסטה "מה זה תקווה את מתחתנת?" ואמרתי לו "כן!כן! אני מתחתנת"!! ואז רפאל צחק בפה בלי שיניים ואמר "טוב בואי מותק, קחי סיגריה שיהיה לך לסיגריה שאחרי..." והוא צחק עוד פעם וגם גבריאל צחק, אבל אני לא צחקתי איתם כי מיהרתי חזרה הביתה ועוד שמעתי אותם צועקים "מזל טוב! מזל טוב!".
כשחזרתי הביתה, פשטתי את הבגדים הרגילים ועמדתי רגע אחד מול המראה, כולך מחמדים! הייתה אומרת אמא שלי כשהייתה מחבקת ומנשקת אותי, כולך מחמדים, איזה מילים יפות! ובאמת כשעמדתי ככה מול המראה בלי בגדים בכלל, הרגשתי כולך מחמדים, כל כולי חמודה ומתוקה. אחר כך התלבשתי בשמלת החתונה, ענדתי את מחרוזת הפנינים, חבשתי את הכובע עם ההינומה ונעלתי את הנעליים הוורודות עם העקבים העדינים שאמא שלי הייתה נועלת כשהייתה הולכת לראות הצגת תיאטרון במתנ"ס, אחר כך, לקחתי את זר החתונה שקוראים לו 'בוקה' ועטפתי אותו בבד טול לבן שגזרתי מצעיף ישן שמצאתי בארון ונעמדתי שוב מול המראה, הייתי יפה, הייתי יפהפייה! בדיוק כמו שכלה צריכה להיראות ביום החתונה שלה, אחר כך מרחתי שפתון אדום בשביל להבליט את השפתיים וקצת מסקרה כדי להדגיש את העיניים, מבט אחרון במראה - זהו, אמרתי לעצמי, את מושלמת.
לפני שיצאתי מן הבית העפתי מבט אחרון בתמונה של אמא, היא לא אמרה כלום, אבל נדמה לי שהיא חייכה. כשיצאתי החוצה מהכניסה של הבלוק, עמדתי רגע אחד על האדמה ופרשתי ידיים כמו ציפור, השמש האירה וזרחה עלי ואני עצמתי עיניים ודמיינתי את החיוך הסגול של יוסי ברגע שיראה אותי מחכה לו בתחנת אוטובוס, מוכנה לגמרי לחתונה.
"מה זה תקווה, מה את עושה?" פתחתי עיניים, רחל השכנה שלי מהבניין עמדה והסתכלה עליי, היא עישנה סיגריה והחזיקה את הרצועה של 'נגרו' שהוציא לשון וגם כן הסתכל עלי. סיפרתי לה שאני מתחתנת והיא חייכה אלי ואמרה "יופי מתוקה, מזל טוב, רוצה לשתות איתי נס קפה?" אבל לא רציתי לשתות נס קפה לפני החתונה, כי זה עושה כתמים על השיניים. "יאללה, אני עולה" אמרה רחל ומשכה את 'נגרו' שהמשיך להוציא לשון ולהסתכל עלי, "כנסי אלי אחרי זה עם החתן, שנשתה נס קפה ביחד" צחקה רחל ואחר כך השתעלה ואמרה "הסיגריות האלה הורגות אותי" והלכה.
אני הלכתי למחסן יד שנייה ונשמתי את האוויר הנקי של הבוקר, אומרים על העיירה שלנו שיש בה את האוויר הכי נקי במדינה ובגלל זה צריכים לבוא לפה המון תיירים לנקות את הריאות שלהם, לאמא שלי האוויר הנקי לא עזר בכלל, כי היה לה הרבה עשן בריאות מכל הקופסאות שהיא עישנה, בסוף היא עלתה לשמים כמו העשן של הסיגריות. לפעמים אני חושבת שאחד העננים בשמים זו אמא שלי שמשייטת לה ומסתכלת עלי מלמעלה.
כשהגעתי למחסן יד שנייה לבנה ראתה אותי, מחאה כפיים ואמרה "אוי ואבוי!" "למה אוי ואבוי" אמרתי, "מה, שכחת שאני מתחתנת היום"? לבנה ישר חייכה אלי ואמרה "מה פתאום, מה פתאום, איזה יפה שאת, סבינה! בואי תראי איזו יפהפייה יש לנו כאן". סבינה באה, הסתכלה עלי במבט הארוך שלה ושאלה אם אני רוצה לשתות כוס תה לפני החתונה, הסכמתי לשתות איתה כוס תה והזכרתי לה שהחתונה עוד מעט, כי האוטובוס של החיילים עוד מעט מגיע לתחנה. "בטח, בטח, אל תדאגי" אמרה סבינה ומזגה את התה.
אחר כך ישבנו בחוץ על הספסל ושתינו תה בשמש, לבנה הדליקה סיגריה והציעה גם לי אחת אבל אמרתי לה ש"אני לא מעשנת לפני החתונה כי אני רוצה שהנשיקה הראשונה עם יוסי תהיה כמו נשימה של ורדים", לבנה צחקה כל כך עד שהתחילה להשתעל והתה נשפך לה על המכנסים, סבינה גם צחקה ואמרה ללבנה ש"עכשיו אנחנו הולכות לתחנת האוטובוס ושתשגיח על המחסן עד שנחזור מהחתונה, ושהיא לוקחת פלאפון על כל מקרה".
בדרך לתחנת אוטובוס, אנשים הצביעו עלי ועל סבינה, חייכו והתלחשו בהתרגשות, "אל תשימי לב, הם אומרים שאת יפה" אמרה סבינה והחזיקה לי את היד, ובאמת הרגשתי הכי יפה בעולם, אפילו החתולים שראיתי ליד פחי הזבל חייכו אלי ואמרו לי שאני הכלה הכי יפה שהם ראו. כשהגענו לתחנת אוטובוס, התיישבנו סבינה ואני וחיכינו, אחרי לא הרבה זמן, ראיתי את האוטובוס מתקרב והרגשתי כאילו להקה של דרורים מתעופפת לי בבטן, "הוא בא"! צעקתי, "הוא בא"! סבינה החזיקה לי את היד ואמרה "זה בסדר, זה בסדר", אבל אני קמתי וקפצתי ונופפתי ב'בוקה' שלי לעבר האוטובוס שיוסי יראה אותי שכולי מחמדים, ואלה שישבו ליד החלונות באמת הסתכלו עלי וחייכו ואפילו נופפו אלי בחזרה.
האוטובוס עצר ליד התחנה ופתח את הדלתות ואנשים התחילו לרדת, בהתחלה ירדו שתי זקנות שאמרו לי "מזל טוב בובל'ה", אחר כך ירד שמעון שעובד בשאווארמה ואחר כך ירדו כמה חיילים שהסתכלו עלי במבט משונה, "איפה יוסי"? שאלתי אותם, אחד מהם אמר "מותק, אני לא יודע איפה יוסי אבל לי קוראים צ'רלי, נעים מאוד" החברים שלו צחקו ואני רצתי לדלת האחורית לראות אם יוסי יורד במקרה משם, מן הדלת האחורית ירדה חיילת שלעסה מסטיק, כששאלתי אותה "איפה יוסי, החייל יוסי", היא אמרה "איזה יוסי, יוסי אברהמי? מהבסיס קשר"?, "לא", אמרתי, "יוסי שלי, יוסי עם העיניים הסגולות", "לאברהמי יש עיניים חומות" אמרה החיילת והתחילה להתרחק.
רצתי כמו סופה בחזרה לדלת הקדמית, הנהג כבר סגר את הדלת והתכונן לנסוע, דפקתי חזק בשני האגרופים על החלון של הדלת, הנהג הסתכל עלי מתוך משקפי השמש שלו ופתח, "כן בובה, מה את רוצה?" הוא שאל, "את החייל יוסי, עם העיניים הסגולות", אמרתי והרגשתי שהבכי מטפס לי בגרון, "החייל יוסי עם העיניים הסגולות! אנחנו קבענו כאן לפני שבוע, והוא היה צריך להיות כאן, כי קבענו את החתונה, ואני הכנתי הכל". "אני מבין" אמר הנהג, "באמת שמלה יפה".
סבינה נגשה אלי וליטפה לי את הגב, "את אחראית עליה?" שאל הנהג והרים את המשקפי שמש שלו, "אני חברה טובה שלה", אמרה סבינה וחייכה אל הנהג, הנהג הסתכל על סבינה במבט ארוך, אחר כך הביט רגע אחד עמוק לתוך העיניים שלי ואחר כך אמר "חמודל'ה, אני לא רציתי לספר לך את זה, אבל הייתה פעולה צבאית גדולה בצפון שיוסי השתתף בה, ו... כנראה.. ש..." "שמה?" צעקתי,"כנראה... שהוא נעדר..." הלב שלי התכווץ וצנח לבטן, "מה זאת אומרת נעדר?" צעקתי, "זאת אומרת שעדיין לא מוצאים אותו" אמרה סבינה והמשיכה ללטף לי את הגב, "אבל מחפשים" אמר הנהג, "הצבא אף פעם לא מזניח את החיילים שלו, בסוף ימצאו אותו, את תראי, זה רק עניין של זמן, שר הביטחון בעצמו עובד על זה". הנהג החזיר את משקפי השמש לעיניים, ואמר לסבינה "תשמרי עליה, באמת חבל" אחר כך הוא נאנח ואמר "בסוף יהיה בסדר" סגר את הדלת ונסע.
לא יכולתי לזוז מהמקום, הרגשתי כאילו שקי חול קשורים לרגליים שלי וכל הזמן נזלו לי דמעות מהעיניים והבכי ברח מהגרון, סבינה המשיכה ללטף אותי ואמרה "יהיה בסדר, יהיה בסדר", אחר כך היא התקשרה לדוקטור שגב והוא בא ונתן לי זריקה שעושה מצב רוח יותר טוב והלכתי הביתה עם סבינה שנשארה לישון איתי בלילה. אחרי שבוע איציק מעמידר גם כן בא לישון איתי, הוא אמר שהוא ידאג לי עד שימצאו את יוסי. עכשיו אני בסדר, ד"ר שגב נתן לי כדורים שעושים מצב רוח טוב ואני לוקחת אחד בבוקר ואחד בערב, אבל היום עוד לא לקחתי כי אני בטוחה שיהיה לי יום טוב, אני מחכה, אולי מצאו כבר את יוסי והוא עוד מעט ירד מן האוטובוס עם החיוך הירוק שלו? למה לא? שר הביטחון בעצמו עובד על זה.
