עירוב במודיעין מכבים רעות

עירוב העיר הוא נושא שדורש תחזוקה מתמדת, ואף שדרוגים מעת לעת.

העירוב בעירנו מסתמך פחות על שיטת החבלים היוצרים צורת הפתח ובעיקר משתדלים לסמוך על חומות קבועות וכיוצא בזה (עומד מרובה על הפרוץ). בפועל כולל העירוב את כל העיר מודיעין מכבים רעות.

לחצו כאן למפת גבולות עירוב

מקראה למפת גבולות העירוב ותחום שבת של מודיעין מכבים רעות
קו כחול – מציין היקף העיר מודיעין מכבים רעות, גבולות עירב של העיר, השטח (היחיד) שבו ניתן ללכת ולטלטל.

גבולות העירוב בעיר

• גבול מערב - בכביש 443 מרחוב עמק חרוד לכיוון רחוב דבורה הנביאה, דרך רחוב חטיבת שבע, עמק זבולון, רחוב פז, רחוב יהודה המכבי עד צומת כביש 431.
  

• גבול מערב-דרום – מכביש 431, שדרות יצחק רבין לכיוון שדרות החשמונאים (כולל הטיילת) עד שדרות מנחם בגין, משדרות מנחם בגין עד מכבים בקצה המזרחי יותר.
  

• גבול צפון – מצומת מכבים רעות לאורך כביש 443 עד התחנה של חברת "דלק".
  

• גבול מזרח – סמוך למחסום מכבים על כביש 443 לכיוון רעות ושכונת מוריה.

מאת הרב אליהו אלחרר – רב העיר מודיעין

• שיעור אלפיים אמה נמדד לפי השיטה הרווח (שיטת הגר"ח נאה) 960 מטר (ולשיטת נוספת 1140 מ' ולאחר ניקוי מקום הר וגיא ועטויות מפה, כשהולך הליכה מהירה יכול בכמה דקות לצאת מהתחום) ובכך נמצא שבהליכה של 10 דקות, אפשר להיכשל באיסור יציאה מחוץ לתחום.
  
  

• שיעור התחום נמדד ממקום שביתתו של האדם, ולכן אם נמצא בכניסת השבת מחוץ לעיר מקום שביתתו הוא ד' אמות ויש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ למקום זה, ואם שבת בתוך העיר נחשבת כל העיר כד' אמות לענין זה ויש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ לעיר.
  נמצא שיכול אדם ללכת בכל העיר כולה בשבת, ואין בזה חשש של יציאה מהתחום, ורק כשיוצא מן העיר עליו להיזהר שלא ללכת יותר מאלפים אמה.
  

• אמרו חכמים (עירובין מ"ט): שהנצרך לילך מחוץ לתחומו יכול להניח עירוב תחומין ועל ידי זה דנים אותו כאילו שבת במקום בו מונח העירוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום זה ולכן על ידי עירוב תחומין יוכל האדם להלך מהעיר לצד שבו מונח העירוב שיעור קרוב לארבעת אלפים אמה.
  
  

• נדגיש שדינים אלו של תחום שבת רבים ומורכבים מאד, ויש בהם נידונים רבים וכגון כיצד מודדים את התחום מעיר שאינה מרובעת, ואלו בתים נחשבים כהעיר עצמה ואלו בתים נחשבים רק כעיבור לעיר, וגם אופן המדידה מורכב מאד במקומות שיש הרים וגאיות ולכן בהנחיות אלו יתבארו היסודות, אך במקרה שמתעורר ספק לאור המציאות המשתנה מפעם לפעם במפת עירוב והתחום ניתן לשאול את רב העיר שליט"א.

עוד הקלו במדידת התחומין שמרבעים את העיר, כלומר שלא מודדים אלפים מקצה העיר לכל סביבותיה כפי צורתה, אלא כביכול מותחים חוט כנגד המקום הבולט ביותר בצד ההוא, לכל אורך הצד, ומשם מודדים האלפים, וכן עושים בכל צד כדי שיהיה התחום שווה, ונמצאת העיר מרובעת, אח"כ מודדים מחוץ למרובע אלפים לכל רוח. (שו"ע שצח ס"א-ד וסי' שצט ס"י). ויוצא שיש מקומות מהעיר שמותר ללכת מהם אפילו יותר מאלפיים אמה.

עיר שתחום אלפים אמה שלה מסתיים בתוך עיר אחרת (כגון: העירוב של עירנו מסתיים בתוך קיבוץ שלעבים וישובים נוספים מכיוונים שונים) אין הערים מצטרפות, ובני העיר יכולים ללכת בתוך העיר האחרת רק עד סוף האלפים אמה בלבד, אך אסור לילך יותר מאלפים אמה, אף אם העיר האחרת מוקפת מחיצות ודינה כרשות היחיד. (עי' שו"ע או"ח סי' תח ס"א, למעט כוחות ההצלחה כמבואר להלן).

הרוצה לקנות שביתה מחוץ לעירוב כדי שיוכל ללכת למקום המרוחק יותר מאלפים אמה מהעיר יכול לקנות את השביתה באופן הבא: ילך מבעוד יום אל המקום בו הוא רוצה לקנות שביתה ויניח שם דבר מאכל בשיעור מזון ב' סעודות (ראה להלן), ויברך על מצות עירוב, ויאמר בלשון זו "בזה העירוב יהיה מותר לי לילך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח" וישאיר שם את העירוב, ומעתה אף שחזר לביתו קודם בין השמשות הרי הוא קונה שביתה במקום בו מונח העירוב.

שיעור העירוב הוא מזון ב' סעודות לכל אדם שמערבין עבורו דהיינו שאם הוא מערב בפת צריך ליתן פת בשיעור הנאכל בב' סעודות ואם מערב במאכל אחר צריך ליתן את השיעור שרגילים לאכול מאותו מאכל בב' סעודות ולכן אם המאכל הזה הוא מאכל המשמש כתוספת לפת די בשיעור מועט כפי שרגילים בני אדם ללפת בו פת הנאכלת בשתי סעודות, ויש שהציעו עיצה טובה לערב בחומץ משום שבכמות מועטת של חומץ די להרבה אנשים כדי לטבל בו את הירק שהם אוכלים בשתי סעודות.

כמבואר לעייל, אם קבע אדם שביתתו במקום מסוים, ותחום אלפיים אמה משם מסתיים באמצעה של עיר, כלה תחומו באמצע העיר ואסור לו להוסיף וללכת בתוך העיר.

ולפי זה דנו הראשונים, פעמים שלא יוכל אדם לערב עירוב תחומין, כגון שהיה ביתו בתוך עיר גדולה כמה אלפי אמות, וביתו רחוק מגבול העיר יותר מאלפיים אמה, הרי זה אם יניח עירובו מחוץ לעיר ויקבע שם מקום שביתתו, נמצא שבכניסת השבת שהוא בביתו הרי הוא מחוץ לתחום עירובו, שאם יקנה שביתה במקום עירובו לא יוכל לחזור לביתו שהוא חוץ לתחומו. (כגון: תושב שכונת הפרחים היוצא לכיוון דרום ומניח עירוב בסוף אלפיים אמה הראשונות ומשם חפץ להמשיך עוד אלפיים, נמצא שביתו שבעיר רחוק מעירובו יותר מאלפיים אמה.

יש מהראשונים (טור סי' תח ועוד) שפסקו שכיון שהוא לן בעירו, אע"פ שכלה תחומו באמצע העיר (שהרי תחומו נקבע ממקום עירובו) יכול להלך את כל העיר שלן בה והרי היא לו כד' אמות. (וכ"פ הרמ"א רח/ס"א להלכה)

אומנם יש מהראשונים (רמב"ם ועוד וכ"פ השו"ע) הסוברים שבאופן שקנה שביתתו חוץ לעירו, אף שהוא בתחום העיר אינו יכול לחזור לתוך העיר אלא עד מקום שכלים אלפיים אמה מעירובו.

ולדעה זו נחלקו האחרונים:
יש אומרים (עולת שבת, הביאו ביה"ל תח/ס"א ד"ה "רחוק") שלדעה זו אינו יכול לערב כלל, אא"כ יהיה בבית השמשות, בבית הסמוך לחומת העיר, כדי שיהיה הוא בתוך אלפיים אמה מעירובו.

ויש אומרים (מ"ב רח/סק"ג) שכל שהניח עירובו בתוך אלפיים אמה מהעיר, יכול להיות בביתו בזמן בין השמשות, כיון שכל שאין אלפיים אמה מהעיר ועד עירובו יכול להגיע לעירובו ולכן קונה עירובו, אומנם אחרי שהלך למקום עירובו שוב מודדים לו מעירובו אלפיים לכל רוח, ויכול לילך רק עד מקום שהם כלים ואפילו בתוך עירו.

ואם רוצה לילך בשבת לעיר/ישוב אחר אשר תחילתו נמצא בתוך אלפים אמה מעירו והוא מעוניין לילך באותו עיר אחרת למקום הרחוק יותר מאלפים אמה מעירו, יכול להניח באותה שכונה עירוב תחומין וקונה בזה שביתה ונחשבת לו כולה כארבע אמות ויש לו ממנה אלפים אמה לכל רוח ואותן אלפים אמה מסתיימות בתוך עירו, ומעתה אם הוא לן בעירו נחשבת לו גם עירו כד' אמות ויכול להלך בכולה וכן יכול הוא להלך אל השכונה שהניח בה את העירוב. כגון שרוצה להגיע ממודיעין לנוף איילון ב', אם מניח עירוב תחומין בקיבוץ שעלבים או בנוף אילון א' שבתוך התחום, בזה יחשב כל הישוב כד' אמות ויכול ללכת בכולו.

אפשר להניח עירוב תחומין על ידי שליח והשליח יברך ויאמר את נוסח העירוב "בזה העירוב (יהיה לפלוני ולנלווים אליו) מותר לילך אלפיים אמה לכל רוח העיר". ולכן אם מניח את עירובו בשכונה אחרת שרוצה לילך אליה יכול לבקש מחברו הדר באותה שכונה לזכות לו על ידי אחר שיעור עירוב ולערב עבורו.

אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון לילך לסעודת מצוה או להקביל פני רבו או לילך להתפלל במנין או שרוצה לטייל באופן שיש בטיול משום עונג שבת.

מי שיצא מתחומו לצורך פיקוח נפש כגון להציל חולה או ללוותו לבית החולים הרי הוא כאנשי המקום שהגיע אליו ומהלך את כל העיר וחוצה לה אלפים אמה (שו"ע או"ח סי' תז ס"א וס"ב) אבל אסור לחזור לעירו אא"כ יש בדבר צורך פיקוח נפש (כגון רופא או רכב הצלה שפעמים חוזר למקומו שמא יצטרכו לו למקרה נוסף של פיקו"נ).

אף באופנים שטלטול חפצים מותר אסור לקחת את החפץ למקום שמחוץ לתחומו של בעליו אפילו על ידי מי שתחומו שם או שעשה עירוב תחומין לשם גם באופנים שהטלטול מותר כגון ביום טוב או בשבת בתוך מקום המוקף מחיצות כדין או כשמוציאו בדרך לבישה.

כל דיני תחום שבת ואיסור יציאה חוץ לתחום קיימים גם ביום טוב כמבואר בשו"ע או"ח סי' תטז ס"ה) ואין חילוק בין יום טוב לשבת רק לעניין טלטול.