משפחות שכולות, אחים, אלמנות ויתומים , כבוד ראש העיר, רבנים, מכובדי כולם.
אחרי הדפיקה בדלת שבישרה על האובדן, חייהן של המשפחות השכולות ממשיכים לזרום בשני מישורים: האחד הרגש, והשני הרציונל.
הרגש ניצת כל פעם מחדש על ידי:- קול, מילה, חיבוק וצחוק, וסוחף אותנו למערבולת של אין ספור געגועים לבן או הבת שחייהם נגדעו בטרם עת.
הרציונל מכריח אותנו לקום כל בוקר ולהמשיך בחיים ולהנציח את זכרם של הנופלים, תוך הנחלת המורשת שאותה בנו במהלך חייהם הקצרים.
היום, ערב יום הזיכרון, נפגשים ומצטלבים דרכינו של המשפחות השכולות עם - עם ישראל בארץ ובעולם.
הערב הזה כולו, מוקדש לאלה אשר חרפו נפשם עבור המדינה. עם ישראל מרכין ראש ומתייחד עם יקיריו, זוכר ודומע. מחר, כבכל שנה, נגדוש כולנו את בתי העלמין ברחבי המדינה ונכבד את נופלינו.
ארגון יד לבנים, מחבק גם את האחים השכולים שמלווים את זכר אחיהם שחיים ביומיום עם החוסר של האח או האחות שאינם איתם עוד.
בין יום הזיכרון הלאומי לבין האזכרות האישיות, בני נוער וחיילים רבים פועלים במסגרות שונות, כדי להנציח את הנופלים ולהנחיל את מורשתם. הם עושים זאת מתוך תחושת שליחות ועוזרים לנו להעביר שלושה מסרים עיקריים.
הראשון - החיים יקרים מאוד ויש לשמור עליהם מכל משמר, המסר הזה שנאמר על ידנו, הוא רלוונטי לכל אובדן בנפש אשר ניתן למנוע.
השני - לחיילי צה"ל ולנושאים בנטל הביטחון - אנו עומדים ומצדיעים לכם על תרומתכם ומסירותכם. אנו עדים לכך שכיום התנדבות ושרות בצה"ל אינם דברים מובנים מאליהם, ועל כן אנו מחזקים אתכם ועומדים לצדכם בכל עת.
המסר האחרון - שעל כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת החובה, להמשיך, לבנות ולחזק את המדינה, לתמוך בכוחות הביטחון ולמנוע מהמחיר היקר והכבד מנשוא ששילמנו לגדול.
יהי זכר הנופלים ברוך
