זה התחיל בשיעול נוראי, ובקשיים בנשימה. לקחתי כל מיני סוגים של תרופות וגם טיפות הומיאופתיות, ואימא שמה לי מכשיר אדים בחדר אבל זה לא עזר, אז הלכתי לרופא. הוא אמר שזו סתם אלרגיה של עונות מעבר, זה נשמע תמיד לי נורא מוזר שמישהו יכול להיות אלרגי לעונה מסוימת אבל הוא הסביר, ובכל מקרה זה לא היה זה.
אחר כך הלכתי לרופא אחר, ולעוד רופא, ולדוקטור שאבא שלי מכיר עוד מהצבא, עד שמישהו מהם שלך אותי לבדיקות וצילומים.
בבית החולים לקחו ממני מבחנות של דם והייתי צריכה להוריד את הבגדים שלי ולהחליף אותם במין חלוק שקוף של בית חולים.
אמא ואבא ממש נלחצו מזה אבל לי לא היה כל כך אכפת, רציתי כבר שיגלו מה לא בסדר איתי כדי שמישהו יוכל לתקן את זה.
לא חשבתי שמה שהולכים לבשר לי יהיה כל כך גרוע.
אחרי הבדיקות ראיתי כמה רופאים מדברים ביניהם, הם נראו מודאגים. אחות חייכנית מידי ניגשה אלי ואמרה ש 'התוצאות יגיעו עד יום ראשון אז אל תדאגי'.
כן בטח, לא לדאוג.
הן לא הגיעו.
במקום זה קראו לנו לפגישה בבית החולים. נדמה היה שההורים שלי כבר מטפסים על הקירות, ולי עוד לא היה ממש אכפת, הייתי אדישה מידי בזמן האחרון. כנראה למדתי ממך.
הדוקטור שנפגשנו איתו חייך חיוך מלאכותי מודאג והציע לי סוכרייה, כדי לרכך את המכה. מיותר להגיד שזה לא עזר.
הוא אמר שמה שקרה זה שיש לי גידול, שמסתיר את הלב שלי, ושבגלל זה אי אפשר לראות אותו בצילום. הוא נתן לי לראות, חלל החזה רגיל, רק בלי לב.
בדיוק ככה הרגשתי מאז שעזבת אותי, כמו ילדה בלי לב.
הרופא הסביר לנו שזו מחלה נדירה שאפשר להידבק בה גם מאנשים שלא חולים בה. קוראים לזה נשאים, ואם מתאהבים בהם, ואחר כך הם עוזבים ולוקחים איתם את כל האהבה שלך, אז חולים. אתה היית נשא והדבקת אותי, אבל יצאת מזה בלי כלום, אפילו לא שיעול.
הרופא ההוא גם אמר שיש סיכוי להחלים מהמחלה הזאת, שזה לא פשוט ולוקח הרבה זמן אבל אפשר. ושצריך להסתדר בלי תרופה פשוט כי אין.
אני לא חושבת שאני עוד אוהבת אותך, סוף סוף, אבל אני גם לא יכולה לאהוב יותר בכלל...
זה התחיל בשיעול, ובקשיים בנשימה. אפילו לנשום כבר לא יכולתי בלעדיך.
אחר כך הלכתי להמון רופאים שנגעו ובדקו ואני רק רציתי להרגיש שוב את המגע החם שלך. הרופא אמר שאי אפשר לנתח אותי, כי יכול להיגרם נזק בלתי הפיך ללב, ואני רק חשבתי על הנזק שנגרם לי בגללך ועדיין רציתי שתחזור.
אם תבוא עכשיו זה יחמיר, הם אומרים ואני מאמינה בכל הכח ומשתדלת לא לרצות.
אז אל. בבקשה.
אולי יום אחד אני אחלים, בינתיים יש לי גידול מגעיל שמזכיר לי אותך במקום שאמור להיות הלב,
ודמעות בעיניים בכל פעם שאני חושבת עליך.
